<h1>הגהות שערי דורא סימן ע"ו</h1>
<h2>דף קה.</h2>
אמר רב חסדא א)אכל בשר אסור לאכול גבינה אח"כ פירוש אפי' בקינוח הפה והדחה ב)עד סעודה אחרת. ומייתי הספר (פי' הגמרא) ראיה שכן היה נוהג מר עוקבא. ובשר שבין השיניים נידון כבשר גמור שנאמר [במדבר י"א] הבשר עודנו בין שיניהם. אכל גבינה מותר לאכול בשר פירוש מיד רק שיעשה קינוח והדחה שניהן בפה דתניא ושוין ב"ש וב"ה שמדיח (וכ"ש) (ס"א והוא הדין) שמקנח ומפרשים רש"י והר"ח דצריך תרווייהו קינוח הפה והדחה ור' יצחק [הבחור] הי' נוהג לאחר שאכל גבינה היה עושה הדחה לידו ולפיו ומשים אצבעו לתוך פיו כדי להדיחו יפה ואח"כ הי' עושה קינוח בפת [בלבד] והספר (ד"ל פי' הגמ') פסק בפכה"ב שכל דבר ראוי לקינוח הפה ג)לבר מקמחא ותמרי וירקי ורבי יודא מפארי"ש (רבו דסמ"ג) כתב שהיה נוהג ר"י הזקן ששורה הפת במים או ביין ואכל וזה עולה לשניהם לקינוח ולהדחת הפה [(רש"ל בפנים הש"ד ד"ב וד"ל) והטור כ' שיותר טוב להיות כל א' וא' בפ"ע] או שיאכל דבר שמקנח בו ושותה יין או מים אחר כך והא ד)דמייתי מרבי יצחק בריה דרב משרשיא שהיה אוכל גבינה ואח"כ הביאו לו בשר ואכל ולא נטל ידיו ופריך והא תני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן פירוש (במ"ס אין זה) (בשר עוף אחר גבינה מותר לאכול מיד באותה סעודה ואפי') בלא קינוח הפה ובלא נטילה עוף וגבינה אין אבל בשר וגבינה לא פירוש גבינה קודם בשר צריך קינוח הפה ונטילה אבל בשר קודם גבינה לא הוי די בקינוח והדחת פה ונטילה. ואינו מותר לאכול גבינה אלא עד סעודה אחרת ומשני ר' יצחק ה"מ בליליא אבל ביום שרואה אם שום דבר נדבק ביד א"צ נטילה. ומ"מ עשה (פי' רב יצחק סמ"ג ק"מ קמ"א) הדחה וקינוח הפה אפי' ביום וכן נוהגין העולם (גי' ד"ק וגם העולם נוהגין כן) ודלא כפי' ר"ת ובה"ג שפירשו אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה פי' עד שיעשה קינוח הפה (או) נטילה ומר עוקבא שלא הי' אוכל גבינה אחר בשר עד סעודה אחרת מחמיר על עצמו היה [אבל] אכל גבינה מותר לאכול בשר בלא קינוח הפה ובלא נטילה [ביום] (במ"ס אין זה) (אבל בלילה צריך נטילה) שהרי הגבינה אינה נדבקת בין השיניים. ומקשינן לרב יצחק עוף וגבינה נאכלין באפיקורן אבל בשר וגבינה לא אעפ"י שא"צ לגבינה ואח"כ בשר קינוח הפה ה)לכל הפחות צריך נטילת ידים ע"כ שיטת ר"ת ובה"ג [וכן באשר"י] ונהגו העולם כשאוכלין בשר אפי' בשר עוף שלא לאכול גבינה עד סעודה אחרת אעפ"י שר"י מפרש שאינו מיירי בסעודה שרגילין לאכול אחת שחרית ואחת ערבית אלא אפי' מיד אם סילק ובירך מותר שלא חילקו חכמים. מיהו העולם נהגו כפסק הרמב"ם (ספ"ט ממ"א) שצריך שש שעות בין סעודת בשר לסעודת גבינה. [שערי דורא הלכ' איסור אכילת בשר אחר גבינה סימן ע"ו]. א)0אכל בשר ל"ש בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב שהוא שש שעות ואפי' אם שהה השיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו ובתוך הזמן אפי' אין בשר בין שינים אסור לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך. ולפי"ז הטעם אם לא אכלו אלא שלועסו לתינוק א"צ להמתין. דכיון דלא אכלו אין מוציא טעם. והרמב"ם נתן טעם לשהייה משום בשר שבין השינים. ולפי"ד לאחר ששהה כשיעור מותר אפי' אם נשאר בשר בין השינים והלועס לתינוק צריך להמתין וטוב לאחוז כחומרא שני הטעמים י"ד סי' פ"ט. וכן נוהגים העולם אפי' כשאוכלין בשר עוף שאין חילוק בין בשר עוף לבשר בהמה ועיין לקמן בהגה ד"ה עד סעודה אחרת כו' ותמצא האיך נוהגים גם בבשר בהמה מהרא"י ז"ל. וששאלת על תבשיל של ירק שנתבשל בקדירה של בשר שהודח יפה יפה שאין לחוש בה לממשות של בשר מהו לאכול גבינה אחר אותה תבשיל בלא קינוח הפה ונט"י נראה דלא מבעיא שאב"י אלא אפי' ב"י מותרת משום נ"ט בר נ"ט כמו דגים שעלו בקערה שמותר לאוכלן בכותח דאיכא תרי נ"ט דהיתר קודם שיבא לידי איסור. הבשר בקערה והקערה בדגים ואכתי היתר הוא ואפי' לריב"ן שפי' בשם רש"י עלו אין נתבשלו לא וראייתו מאין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולו אסורה אע"ג דאיכא נ"ט בר נ"ט דהתירא אלא משום דהו"ל נתבשלו ואסור ומתוך כך אוסר רש"י ביצים שנתבשלו תוך מחבת חולבת ב"י להשים אותה תוך פשטיד"א ור"י חולק דטעמא הוי התם משום דהוי שמנונית וממשות השומן בעין בתנור אבל מחבת שנתקנחה יפה ונתבשלו בה כך הוא נתבשלו כמו עלו בה מרותחין ואין להאריך. ומיהו נראה דבהא כל אפיא שוין דמותר לאכול חלב וגבינה אחריהן דאמרינן בפכ"ש האי תנורא דטחו בי' טחיא אסרה רבא בר אהילאי למיכל לריפתא אפי' במלחא דלמא אתי למיכל בכותח ולא קאמר דלמא אתי למיכל בתרה חלבא. ואין להקשות לפירש"י דביצים שנתבשלו במחבת חולבת שאסור לתתם בתבשיל של בשר אפי' בעינייהו נמי לתסרי דדלמא אתי למיכלינהו בהדי בשר דאמר בפ' כ"ש גבי מכאן ואילך לושו לי בחלבא כעינא דתורא שרי. דגבי פת דאיכא מניה טובא שנאפה בתנור חיישינן לתקלה לזמן מרובה קודם שתכלה דלמא משתלי ואכיל ליה בחלבא ועוד האריך בראיות ועתה עת לקצר. מהר"ם. ב)0עד סעודה אחרת. רבים נוהגים להקל ועושין להם פשרה מדעתן להמתין שעה א' אחר סעודת בשר וסליקו ובירכו ואז אוכלין גבינה ואע"ג דלא אשכחנא טעמא ורמז לשיעור זה ממנ"פ. מ"מ מי ימחה בידם הואיל ותוס' וראבי"ה מתירין. אכן הצנועים מושכין ידיהם מסעודת שחרית לסעודת ערבית מהרא"י ז"ל. וכתב בסמ"ק סי' רי"ג ודוקא כשמאכל בשר בעין. אבל תבשיל של בשר כגון ביצים מטוגנים בשומן או שלקי"ק בלע"ז מותר לאכול גבינה אח"כ לכל הפירושים ע"י קינוח והדחה ע"כ. הכי נהוג, לפי שרוב הגאונים שרו כה"ג לכה"פ מסעודה לסעודה ואעפ"י שהן סמוכות זו אצל זו רק שסילק ובירך בנתיים יש לסמוך על דברי רבותינו המתירים. ומ"מ האי לכל הפירושים דקאמר. ר"ל דפירשו ההוא דרב חסדא אבל הנהו דמפרשים ההוא דר' נחמן כה"ג אסור כדכתב אשר"י בהדיא. ומ"מ דברי הסמ"ק עיקר דלכאורה פי' רשב"ם דחוק הוא בין תבשיל לתבשיל שניהן של בשר או שניהן של גבינה. מ"מ נהגו להצריך קינוח והדחה. אפי' בין תבשיל של בשר לשל גבינה וכן איפכא ואין זו כסותרין וק"ל מהרא"י ז"ל. וצ"ע כי אינו מכוון כ"כ ע"כ. ג)0מקמחא פרש"י משום דרכין הן ונדבקים בחיך ובחניכים ואינו מקנח יפה. ד)0תשובת מהר"ם ששאל אדוני ששמעת שאני נוהג שלא לאכול בשר בהמה חיה אחר גבינה ומיקל בבשר עוף. בימי חורפי הייתי מתלוצץ בב"א שעושין כן ואדרבא היה נראה בעיני כמו מינות עד שפ"א מסעודה לסעודה מצאתי גבינה בין שיניי גדרתי עצמי להחמיר בבשר אחר גבינה כמו גבינה אחר בשר ואין בדבר זה כחולק על התלמוד ולא כמוסיף שהוא גורע דהא חזינן בפרק כל הבשר אנא להא מלתא חלא בר חמרא דאלו אבא כי אכל בשרא כו' וכל חד מצי לאחמורי אנפשיה לעשות משמרת ובבשר עוף אני מיקל כי עוף וגבינה נאכלין באפיקורין שלום מאיר בר ברוך מרדכי ריש פרק כה"ב. (הרא"ש כ' כן) וכיון שהביא רב אלפס הא דתני אגרא אלמא דס"ל דהלכה כר' עקיבא דאמר חי' ועוף מדרבנן וכן פסקו הגאונים אשר"י וכן פסק א"ז. אבל (ו)התוס' כתבו דלא קיימ"ל הכי. וקש' להקל בבשר עוף כנגד דעת התוס' אע"ג דרבים פליגי עלייהו (על התוס') ולעיל כתבתי דאין נוהגין חילוק בין בשר עוף לבשר בהמה מהרא"י ז"ל. ה)0לכה"פ צריך הדחה ונטילה. לענין נטילה אין חילוק בין בשר תחלה לגבינה תחלה דלגבי קינוח דוקא יש חילוק תוס' פכה"ב ק"ד ע"ב ד"ה עוף כו' (גליון ד"ו שכ"ד).
